בקשה לעיכוב ביצוע עונש פסילת רישיון נהיגה.
המבקש הגיש ערעור על פסק דין של בית משפט השלום לתעבורה באילת (הכרעת דין מיום 6.10.11 וגזר דין מיום 31.5.12), לפיו הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, בניגוד לתקנה 54(א)לתקנות התעבורה. לאחר ההרשעה צרף בית משפט קמא לבקשת המבקש, דו"ח נוסף מבית משפט לתעבורה בתל אביב תת"ע 6414-01-11, בגין עבירה של נהיגה בקלות ראש, בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה, וגזר על המבקש שישה חודשי פסילת רישיון נהיגה, הפעיל במצטבר שלושה חודשי פסילה מותנית, קנס בסך 4,000 ש"ח ופסילה מותנית.
ביחד עם הערעור הגיש ב"כ המבקש עתירה לעכב ביצוע עונש הפסילה, וטען כי קיים חשש שעד מועד הדיון בערעור, ירצה המבקש חלק נכבד מעונשו, ולא יהיה טעם בערעור. בנוסף, המבקש עובד בעבודה הכרוכה בנהיגה, ופסילת רישיון הנהיגה תגרום לו חורבן כלכלי. עוד טען, כי מדובר בשאלה עקרונית, ומקובל לעכב ביצוע העונש עד להכרעה בסוגיה.
המשיבה התנגדה לעיכוב הביצוע, וטענה כי סיכויי הערעור קלושים, בפרט נוכח התנהלות המבקש בהליך בבית משפט קמא, ועברו התעבורתי המכביד.
דיון
כנגד הכרעת הדין טען ב"כ המערער, כי היה מקום לפסול את תוצאות המדידה באמצעות מכשיר הדבורה, לאחר שבחומר הראיות מטעם התביעה, אשר הוגש בהסכמה, לא נמצאה כל ראיה כי בצד הכביש אין נתיב תחבורה נוסף, ולא היתה תנועה מקבילה בצד הכביש או מעליו. לטענת ב"כ המערער, בית משפט קמא טעה כשקבע כי היה על המבקש לטעון ולהוכיח יסודות אלה, בהיות החובה מוטלת על התביעה. אף לפי נהלי המשטרה על השוטר לציין העדר תנועה בצד הכביש או מעליו. בית משפט קמא גם טעה כשקבע כי מדובר באיזור חולי ומדברי, בהיות קביעה זו ממצא עובדתי שלא הובאה ראיה לגביו. על כן חרג מסמכותו וקבע עובדות על פי ניחוש, ולא על פי ידע אישי או משפטי. לא היה גם מקום לקבוע כי המכשיר תקין, למרות שלא הובאה ראיה כי נעשו בדיקות כיול כמצווה בפסיקה, ולא היה מקום לקבוע כי המפעיל כשיר להפעלתו בהעדר ראיות לכך.
כנגד העונש נטען, כי הוא חורג מרף הענישה המקובל.
כנגד הפעלת הפסילה המותנית נטען, כי לא היה מקום להפעילה מבלי שהוגש גזר הדין נשוא הפסילה, ונוכח התנגדות הסניגור לכך.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה.
גזר הדין מורכב משלושה נדבכים.
האחד, העונש בגין תיק תל אביב תת"ע 6414-01-11, אשר צורף לבקשת המערער, וכנגדו אין למערער טענות. השני ההרשעה בתיק המקורי, והשלישי, הפעלת גזר הדין נשוא הפסילה המותנית.
הסיכויים לקבלת הערעור על הכרעת הדין אינם גבוהים לטעמי, הן נוכח קביעת בית המשפט העליון ברע"פ 7093/10 מדינת ישראל נ' דרייזין [פורסם בנבו] לעניין הצורך בכיול תקופתי, והן נוכח הצהרת השוטר שהוגשה בהסכמה, כי בכיוון המערער לא נסע איש.
הסיכוי לקבלת הערעור על המאסר המותנה סביר יותר בעיני, נוכח כפירת הסניגור ברישום התעבורתי. אולם גם אם יתקבל הערעור בעניין זה, מדובר בשלושה חודשים בלבד, מתוך תשעה.
הדיון בערעור נקבע למועד קרוב בסמוך לתחילת שנת המשפט (היה קבוע במקור לחודש 7/12, אך נדחה פעמיים לבקשת ב"כ המבקש). בנסיבות אלה, נוכח עברו התעבורתי המכביד של המבקש, אשר מקטין את הסיכוי לערעור על חומרת העונש, לא סברתי כי יש מקום לעכב את ביצוע הפסילה.
אשר על כן אני דוחה את הבקשה.
הרישיון יופקד לאלתר, ולא יאוחר מתאריך 7.8.12 במזכירות בית משפט השלום באילת.
המזכירות תעביר החלטה זו באמצעות פקס לעו"ד חודורוב, אשר ידאג להעבירה למרשו.
ניתן והודע היום, יג' אב תשע"ב, 01 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.